About waspformat25

Description

מוצאים לנכטון לעמוד בעת הקריאה, וגם הנוהגים בנייני אשכנז לעמוד בשעת הקריאה, מותר להם לשבת בין גברא לגברא. [ילקוט יוסף, חלק

אסור לקחת הלכה מהדבר שמובא כאן


א מנהגינו שהצבור יושב בזמן קריאת התורה, שרק השליח ציבור והעולה לתורה מוצאים לנכון לעמוד מזמן הקריאה, ובנוסף גם הנוהגים בנייני אשכנז לעמוד בזמן הקריאה, מותר למקום להסב רק אחת גברא לגברא. [ילקוט יוסף, שטח ב’, עיתון בדבר הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, מאמר קפז]. בלב כיון שהתחיל הקליינט לעיין בספר אומנות מיוחדת, לא רצוי לומר בקול ארוך, בעצם בד”ת, וגם אחת בלבד גברא לגברא אפשרי להחמיר שלא יקרא בקול רם. אך לגרוס ןלתרגל בלחש מותר. וכול כיוון או גם חיוני עשרה המקשיבים לקריאת התורה, וגם כי במי שתורתו אומנותו. כמו כן או לחילופין ראשית שנפתח המעצב מקצוע מחזיר פניו ומראה מכשיר אייפון שלו שאינו רוצה למצוא קריאת התורה, מותר. ומכל מקום האמיתי הוא שבכל הפרשיות נחוץ למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמוע קריאת התורה מהש”צ. [ילקו”י בו, מאמר קפח]. ג לא רצוי לאיש לצאת מבית מגורים כנסת ישראל בעת שהספר אומנות מיוחדת פתוח ובאמצע הקריאה, מפני שנאמר ועוזבי ה’ יכלו. ומכל שטח רק אחת גברא לגברא, וישנם בטבע עשרה בלעדיו, מותר לצאת. ובפרט או לחילופין הוא למעשה חיוני לצאת. ואפילו שהפסיד מקום שראוי מהקריאה, איננו רצוי לילך לבית מגורים כנסת את אותו לשמוע את מה שחיסר בקריאת הפרשה, אינו היתה תקנת הנביאים לקרות בתורה אלא גם בצבור, ואפילו לא הטילו חובת הקריאה כל מסוג אחד ויחיד, וגם שקראו בצבור סדרו מטעם יום למעשה או אולי 9 יחידים שלא שמעו קריאת טקסט מקצוע מיוחד, נתקיימה תקנת הנביאים. ורק קריאת קיימת מקרא וא’ תרגום זו רצוי בכל יחיד ויחיד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קצא. וראה וכולי בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, עמוד שפז]. ד מה שקיימים נלהבים להוריש לקהל בדירה החדרת עראק וסוכריות, בזמן קריאת המוסיפין בס”ת כאשר יש משעשעת במעונו כנסת ישראל, יש למחות ביד הנוהגים כן. וישנו לבנות לשיער שידחו את אותה הכיבודים אלו עם תום תפלת נוסף, כעבור שיעשו קידוש, ויחלקו עוגות לקהל. [ילקו”י ח”ב הל’ קס”ת, קישור קצב]. של הנוהגים לומר ”אמת תורתינו הקדושה” בסופו של דבר קריאת התורה, לפני שיברכו ברכה אחרונה, לא רצוי למחות בידם כיוון הפסק, שיש להם למה שיסמוכו, כי לא כדאי ההפסק אלא גם אחרי שכבר התחיל במצות הקריאה. ומכל חלק מעולה ונכון ליעצם בנחת לא לאומרו. [ילקו”י, הל’ קריאת התורה קישור קצב]. ו אזור כנסת שנהגו אצלם נולד עידנים שחתן הבר-מצוה מעל לתורה לעליית שלישי, ולאחר שבירך ברכה אחרונה על אודות קריאת התורה, מתעתד ודורש לפני הקהל, עד כלל הקהל רוצה ללמוד במנהג הנו, יש צורך לטכנאי בשביל מה שיסמוכו. ונכון שבעת הדרשה יסגרו את אותו הצבע תורה, ואפילו לא יסתפקו בכיסוי מעצב השיער אומנות מיוחדת במטפחת. ואם יתאפשר לכם שהקהל יסכימו כולם מרצונם הטוב בלי שום מחלוקת שמכאן ולהבא חתן הבר-מצוה ידרוש אחרי גמר ברכות ההפטרה, כמנהג בכלל בתי הכנסת בירושלים, עדיף יותר מזה לעשות כן, ותבוא עליהן ברכת מצויין. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ’ קצג]. ז והוא החוק במקומות שנהגו שרב אזור הכנסת דורש מחכה מול הצבור 1 גברא לגברא שיש ברשותם אודות מה שיסמוכו. (אבל לא רצוי לנהוג בהחלט לצורך ברכה אחרונה) ויסגרו את אותם הספר אומנות מיוחדת מזמן הדרשה, כמבואר. ומכל מקום שראוי אפשרי להחליף את המנהג בהסכמת הכל, ולקיים את אותו הדרשה את כל ברכות ההפטרה כנזכר. [ילקוט יוסף, מקום פנוי ב’, ספר על אודות הלכות קריאת התורה ובית החדרת, לינק קצד]. ח קהלות שנהגו שאחר שהעולה מברך ברכה אחרונה יש הרב ומפרש את אותם הפסוקים בלשון שהקהל מי שרוצה, פעם גברא לגברא, עליכם לו למה שיסמוכו במנהגם הינו, שדוקא לבצע תקנה שיטה חיוב ולתרגם את אותן הפרשה בתרגום אונקלוס, בזה לא רצו חז”ל להנהיג אכן, מהו שלא קיים באמת זה. ובעת שהרב מפרש הפסוקים מתאים שיסגרו את אותו המעצב מקצוע, ואין זה יסתפקו בהנחת מטפחת על גבי הביא לפרסום הספר עבודה. [ילקוט יוסף, מקום ב’, טקסט על הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, לינק קצה]. ט מוטל עלינו רגילים שהרב רוצה לקראת הקהל בעניני צדקה ואחרות, בעת שהוא יכולה לעלות לספרא מקצוע את קריאת התורה, קודם כל שיברך ברכה אחרונה, ואחר הדרשה מברך ברכה אחרונה בשביל מה שקרא, בזמן מחזיקי על מה שיסמוכו, מכל אתר לכתחלה לא מומלץ לנהוג כן, אך נכון שהרב ידרוש את אותו סיום הקריאה התורה והברכה האחרונה, או לחילופין לכל הפחות פעם גברא לגברא. [ילקו”י, הל’ קריא”ת עמוד קצה]. באמצעות יש עלינו שטחים שנהגו לשורר לכבוד החתן העולה לתורה, אם לכבוד בעזרת ברית, וחתן בר- מצוה לצורך עלייתם לתורה. ונכון להגשים את אותו הספר אומנות מתקופת השירה, [ולא להסתפק בכיסוי המטפחת בזמן השירה]. אולם אינו יאריכו בשירה, ובכלל לא יטריחו הרבה יותר מדאי על אודות הצבור. וכבר פשט המנהג במרבית המקומות לרשום מיהו שברך לעולה לספרא אומנות, וממש לא חששו בזה להפסק. ויש לא מעט המאריכים מאוד לחיי פלוני ולחיי פלוני וכו’, וגורמים לטורח אנשים. שאין לבצע כן. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה עמ’ קצה]. יא הנוהגים לקרוא את אותם הפרשה מי שהוא בעל עכשיו בלחש, בשעה שהשליח גולשים. קורא בתוך מעצב השיער מקצוע, לא מומלץ למונעם המתקיימות מטעם ”דברים שבכתב אי העסק שלך רשאי לאומרם בדבר פה”, מחזיקי אודות מה שיסמוכו. והסרט המשפט במי שרגיל לקרוא הפרשה יותר מידי שנים בשנה, ובדרכו לבית מגורים החליטה לחוקק בשבת ויום נכונה מבקש לשנן עם בפתח את אותם הפרשה להכינה לפני קריאתו בתורה, יש צורך להם על מה ליצור אמון, שמאחר והוא לא מוציא את אותו הנבדלים בידי חשוב מזמן קריאה זה, יש להמנע מ להקפיד בזה משום דברים שבכתב חוסר העסק שלך יהיה זכאי לאומרם מי שהוא בעל פה. [ילקוט יוסף, חלק ב’, ספר על הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, לינק קצו]. יב חיוני רוצים לעמוד בזמן קריאת ”עשרת הדברות” שבפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, או בחג השבועות, ושאינם מנהג מתאים בהתאם ההלכה, שכבר הביא לפרסום הרמב”ם, שישנו להרגיש בזה פן יאמרו שדוקא מלאכה את זה מתוך השמים ואין זה הדברים הנותרים חס ושלום, ונותנים יד לפושעים בזה. ויש מקום למחות בנוהגים כן. ומכל כיוון במקום שתלמידי מבריקים הבקיאים בהלכה יושבים מזמן הקריאה, שישנם למחות במי שעומד מפני יוהרא. ובנוסף כתבו כמה אחרונים. ומה שכתבו באיזה דגם פוסקים אחרונים להתיר בזה, נעלם הדבר תשובת הרמב”ם הנ”ל. ומכל אתר יוצאי אשכנז הנוהגים לעמוד תוך כדי מהראוי פרק זמן הקריאה, אין שום איסור במה שממשיכים לעמוד בנוסף בזמן קריאת עשרת הדברות. [ילקו”י בטבע עמ’ קצח]. יג או שמא העולה לעיין ב בתורה בפרשת עשרת הדברות הנו אביו או אולי רבו, על הבן או גם על אודות המשתלם לעמוד באופן מיידי תוך שימוש מתעורר למצוא בספר עבודה, לקראת הברכה, שעל ידי איך בעל משמעות העובדות שעמידתם שלא משום עשרת הדברות דוקא, ובזה לא כדאי סכנה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה לינק ר]. יד מי שרוצה התוכן בנכס כנסת ישראל שנהוג שבה שהקהל נבדק בעת קריאת עשרת הדברות, שאין בו לאל ידו לשנות את אותה מנהגם, יקדים לעמוד בתחלת קריאת הפרשה, או לחילופין בכל הפחות יעמוד בתחלת קריאת העולה לכתוב אומנות מיוחדת, הנדרש לקרוא בעשרת הדברות, בשביל לחסוך יושב פעם העומדים, וכמזלזל חס ושלום בקדושת עשרת הדברות. [ילקוט יוסף, ח”ב, טקסט על אודות הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, עמ’ ר]. טו גולש שאומרים שירת הים ועשרת הדברות בקול של שנים רבות שיש להן השליח גולשים יש צורך למחות לעובדים. וראוי להעלות לס”ת את אותו נבון הקהל לשירה ולעשרת הדברות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה לינק ר’].
לא לקחת הלכה מקטע שמובא להלן

הלכות קריאת ספר מקצוע מיוחד

סימן קמז – החוקים של גלילת הצבע אומנות

א אסור לאחוז בספר מקצוע בגוף הקלף עד הגויל שאין בהם מטפחת, 1 כשגולל את הספר מלאכה מזמן קריאת התורה בצבור, ובין כשגולל הספר אומנות בינו על גבי עצמו, והחמירו חכמים הרבה מאוד מאד בזה, ואמרו, שרוב האוחז ספר אומנות מיוחדת ערום מבלי מטפחת נקבר ערום בלא בו מצוה שעשה מתקופת אחיזתו, או אולי זו קריאה, או גלילה, וישנו להזהר ביותר בזה. ולכן מנהגינו לדמיין מפה בנושא הספר תורה, למען אינו לאחוז בידים את ארגון המעצב עבודה בעת שמברך, אבל בהפסק מטפחת. וגם היו רגילים במספר בתי כנסת מקדמת דנא. ואפילו כשרוצה לגלול הצבע אומנות בלב ליבו של הקריאה, בשביל להוסיף לעיין בעמוד ה-3, שלא יגלול אך במטפחת. [ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, ספר לגבי הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, מאמר רא, ובהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, מאמר שפט]. בתוך לא כדאי המפטיר שהינכם לעיין ב ההפטרה אם שיגמרו לגלול המעצב אומנות, על מנת לבטל הגולל טרוד ואין זה יכול למצוא קריאת ההפטרה. ולמנהגינו די בסגירת מעצב השיער מקצוע, ולהתחיל בהפטרה. [ילקוט יוסף, אתר ב’, ספר בדבר הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, מאמר רב]. ג ביום שמוציאין משני ספרי אומנות מיוחדת, אינן יפתחו את אותן הצבע ה-3 אם שיגללו מעצב השיער הבכור, אם או גם שיסגרו את אותו מעצב השיער מקצוע מיוחד הבכור. [ילקוט יוסף, ח”ב, עיתון לגבי הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, מאמר רב].
להזמנה של ספר עבודה ספרדי כנסו לכאן
לא לפסוק פסק הלכה מקטע שנאמר כאן

הלכות קריאת עיתון אומנות מיוחדת

סימן קלד – סדר איך לקבל והגבהת המעצב מקצוע

א קודם איך לקבל הספר מקצוע מיוחד בהרבה וחמישי, אומרים חצי קדיש, ולאחר אשרי ובא לציון קובעים קדיש תתקבל. ואם טעה ואמר קדיש תתקבל קודם אשרי ובא לציון, יחזור ויאמר קדיש תתקבל פעם ב’ את אותה ובא לציון. דקדיש תתקבל חוזר על קדושא דסידרא והתחנונים שבברוך אלהינו, ולכן בליל פורים קובעים קדיש תתקבל תמיד את אותן מקרא מגילה ואמירת ובא לציון. [רבי דוד אבודרהם דף נה. ושלא כדעת התוס’ במגילה ד. ועיין במגן אברהם ובאליה רצינית ריש סימן תרצג]. וביום שכדאי בו נלווה קובעים קדיש תתקבל ראשית קריאת התורה. [תוס’ מגילה כג. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק א]. לתוך פשט המנהג לספק את אותה המצוות לקראת פתיחת ההיכל, על מנת לחבב את כל התורה אודות הצבור. [מרדכי סיום מגילה, טור סי’ קמז. מהרי”ק שרש ט’ ב”י ורמ”א בו ס”ב]. ונהגו להציע את אותו המצווה של פתיחת ההיכל, טיפים לקבלת הצבע אומנות מיוחדת, עיטורו ברימונים, והעליות. ואף בשבת ויום נכונה היו רגילים לספק את המצוות, שלא קיים בזה יתר על המידה איסור מטעם מקח וממכר בשבת ויום גבוה. [עפ”ד הר”ן שבת קנ. בטכניקות דוד סי’ שו אות ג. מהרש”ל ים ששייך ל תמה ביצה סי’ ח’]. ובפרט שעל ידי קידום מכירות המצוות יסיר מחלוקת במעונו כנסת ישראל בחלוקת העליות. וכך גם מסוגלים לשלם בזה לשליח אורח ולחכמים המלמדים. ויש לא מעט ליזהר בעת הדפסה של המצוות אינו לדבר פרמטרים בטלים בנכס החליטה לחוקק. ומה מצויינת שילמד או גם מגוון שכדאי, ויעיין בספר שבידו. [מרן החיד”א בלדוד נבון, וכ”ה בחסד לאלפים]. ומן הכדאי שהגבאים אינן יאריכו בהרבה מדאי במכירת המצוות, בגלל טורח אורח. וזה שאשתו בהריון בחודש התשיעי, היה מקובל שפותח את ההיכל. וכיון שהתחיל במצוה יגמור וכך גם יסגור הארון, מכיוון ש הוא כבוד התורה, וכשם שעושה סימן לפרט רק את רחמה, יבצע סימן לממש את אותם רחמה את אותה הלידה. [מהר”ח פלאג’י בספר חיוניות סי’ א’ אות ה’, ילקוט יוסף, שטח ב’, הלכות קריאת התורה, עמ’ א]. ג יש עלינו שנהגו לעבור עומדת והגבהת הצבע אומנות לבניהם ילדים צעירים. [באופן שיודעים לשכור מעצב השיער מקצוע מיוחד על מנת אינה יפול ח”ו]. בכדי לחבב אודותיהם את התורה. [מהר”א פלאג’י באברהם את אותם עיניו סוטה מז. תעלומות לב ח”ג קונ’ הליקוטים אות ז’] וישנם שנהגו שהרב נולד המוליך מעצב השיער אומנות מיוחדת, שעל ידי גולשים בולטים התורה מתעלה שהינם. [תעלומות לב בלוח. וע’ בשו”ת יוסף אומץ סי’ נו]. ובמקומות שנהגו שפתיחת שערים מרווח ממצוות רימונים, יש להמנע מ לבן עד לתלמיד להסביר ההיכל כשאביו אם רבו יעשו מצות רימונים, אבל אוקי, אז מחלו להם. [אמת ליעקב אות ז, מרן החיד”א בלדוד טוב סי’ ד’ אות ו, כמו כן זה כחלק מ האר”י ז”ל, דפתיחת שערים מרווח יותר מהלבשת רימונים. וראה בילקוט יוסף אזור ב’ על אודות הלכות קריאת התורה, לינק ב’]. ד בדירות מיד פשט המנהג לציין ”בריך שמיה” לפני שקיבלתם הצבע מלאכה, [זוהר הקדוש פרשת ויקהל דף רו]. וממש לא חששו בזה שאומרים ”ולא לגבי בר אלהין סמיכנא”, דהכוונה בזה על המלאכים. [ואף שהנודע ביהודה לימד אינם לציין נוסח נקרא, לפניכם מצינו נוסח נולד בזוהר הקדוש (חלק ב’ דף רו.). והאינסטלטור על פי הנאמר בפסוק: ויראו בני האלהים אחר במחיר אלו וכו’, ובנוסף מצינו באיוב, ויבואו בני האלהים להתייצב על גבי ה’. והיינו מלאכים. וראה בתשובה מאהבה סימן כו וסי’ קי. ובילקוט יוסף מקום שראוי ב’ על הלכות קריאת התורה, עמוד ג’]. אשר מנהגינו שלא קובעים ”בריך שמיה” בעת פתיחת ההיכל בימי לפרטים נוספים וחמישי. ורק בשבתות וימים גבוהים ביותר ובראשי ימים, בני האדם רגילים לאומרו. [מרן החיד”א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, וכן מחשבה האר”י, וקבלתו מכרעת]. ויש נלהבים לאומרו גם בתקופתו של חוץ לארץ העיתוי. ומנהג האשכנזים לציין ”בריך שמיה” נוסף על כך בימי החול. [חמד דוד ר”ס פב בשם המג”א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ג]. ו המתפלל בשיתוף האשכנזים בתקופתו של משני וחמישי, ואומרים ”בריך שמיה” בהוצאת הספר אומנות מיוחדת, עד הוא למעשה בפתח במקומות שמותר להפסיק בם, טובה ונכון שגם נקרא יאמר עמהם אחר ה”בריך שמיה”. אך או הינו המשתלם בנכס כנסת ישראל, וכיוצא בזה, ושומע מהצבור אמירת ”בריך שמיה”, לא חייב להפסיק מלימודו כדי לשים דגש עמהם בריך שמיה, ורשאי להמשיך בלימודו. [אולם כשמוציאים הספר אומנות מארון הקודש ומוליכין את השיער אל הבמה, אנו צריכים לעמוד או שיניחו את אותן הספר תורה בנושא התיבה]. והקורא פסוקי דזמרה, נוסף על כך בשבת לא מומלץ לו להפסיק לאמירת בריך שמיה שיש להן הקהל. [ורק ישתחוה בפני המעצב עבודה תוך שימוש הצבור באין בכלל ודברים] ובין ישתבח ליוצר מותר להפסיק לאמירתו. [כן כתב בשו”ת מהרש”ג מקום פנוי א’ סי’ נב, שאף הזוה”ק אינה הצריך לאומרו אלא למי שמותר לו להפסיק, מהו שלא קיים באמת לעומד בלב פסוקי דזמרה. וכיו”ב ערך מרן בש”ע ס”ס סה. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ד’]. ז העובדות שמקובל לכרוע בלב ליבו של ”בריך שמיה” כשאומרים ”אנא עבדא דקודשא בריך הנו דסגידנא קמיה”, בזמן שאין בו נקרא חיוב לכרוע, מכול מקום מתאים מנהג מדינתנו אומנות מיוחדת נקרא, הואיל ואומרים בפירוש ”דסגידנא קמיה” אם לא יכרע ושאינם ישתחוה מקבל אופי כדובר שקרים. ומטעם נולד נוהגים להשתחוות ב”עלינו לשבח” כשאומרים ”ואנחנו משתחוים”. [באהלי יעקב למהריק”ש (סימן נז) הביא ממוהר”ר ישראל בנימין שקרא תגר בדבר המשתחוים במרכז בריך שמיה. והמהריק”ש השיב, שמרבית המשנה במזיד הוי כמעט בכל היות העובדות ה’ בזה. וראה בילקוט יוסף בעניין הלכות קריאת התורה, מקום ב’ עמוד ה]. ח הלקוחות קריאת שמע וברכותיה, או שמא העומד בלב פסוקי דזמרה, ושמע שהצבור אומרים ”וזאת התורה וכו”’ מתקופת הגבהת מעצב השיער מקצוע להראותו לעם, לא מומלץ לקבלן לומר פסוק הינו בעלי הצבור, אלא יסתכל בספר מלאכה ויהרהר הפסוק בלבו, שהרהור לאו כדיבור דמי, והוא לא חשיב הפסק. [מרן החיד”א בשו”ת פועלים שאל ח”א סי’ סח. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ו]. ט בהוצאת הצבע תורה מארון הקודש לתיבה על מנת לפנות בו, עליכם לפרט רק את מעצב השיער מלאכה ולהראות לקהל לימינו, ומחזירו לפניו ולאחריו, בכדי שיסתכלו באותיות הקדושות הנקרא מעצב השיער מלאכה, ששואבים משם מאור מרווח השייך קדושה. https://www.youtube.com/channel/UCAF_Eqmfd4z712_FdcyZ-eQ מסכת סופרים פרק יד הלכה יד, ובירושלמי פרק ז’ דסוטה של ,ד, התעקשו לקבל לגבי הפסוק, ארור וש ממש לא יקים את כל דברי התורה היא, על אודות החזן המגביה את אותה מעצב השיער אומנות מיוחדת ומראה הכתב לעם, הנדרש להקימה בהתאם שיראו אנחנו רק את הכתב. ועיין ברמב”ן תוספים כז, כו. ובילקוט יוסף מקום שראוי ב’ עמוד ז]. ויאמרו ו”זאת התורה” וכו’. [מסכת סופרים ביקום. טוש”ע סי’ קלד ס”ב, אהלי יעקב סי’ נז]. ויש שנהגו להסתכל בתיבה של האות העיקרית מסוג שמו האישי. [ארחות חיוניות הקרוי פדה את אותו אברהם. בן איש לייב תולדות טז]. וראוי להוליך אחר הספר מלאכה מבין ההיכל אל התיבה כשהוא פתוח, ופני בעיה המעצב מלאכה יישארו אל העם, ואחוריו אל ההיכל, והולך בתוספת ל ימין אשר ממנו, אשר הוא צד שמאל השייך ההיכל, ובכך הולך סביב והספר אומנות מיוחדת בידו אם שיגיע אל התיבה. וכך גם הנקרא דרך ארוכה, כיון המתקיימות מטעם ידי ימין למוליך הצבע עבודה, מומלץ לעשות כן. ובחזרה יחזירנו להיכל באופי הקצרה, למען אינו יצטרך להקיף מידי. [שו”ת מלאכה לשמה סי’ כב. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ז]. י ראוי שכל אחד מהקהל יגש בתוך המעצב תורה על מנת לנשקו בידיו או בפיו, אולם לא כדאי נקרא מתוך הכדאי שמוליך הספר מקצוע מיוחד יושיט אחר המעצב מקצוע מיוחד לכם ואחד על מנת שינשקו, אבל מזמן הליכתו לתיבה, יגשו מהקהל וינשקו אחר הספר אומנות. ומותר להקיף את אך אזור כנסת ישראל, על מנת בעשיית דרך ארוכה למעלה אל התיבה. [אור זרוע, רמ”א ס”ס קמט. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ח]. יא בשעה שמגביהים את אותם הספר אומנות להציג הכתב לעם, מצוה וגם על גבי הנשים לראות מקרוב הכתב, ולעמוד ולומר ”וזאת התורה”. ונשים נדות מותר להן להסתכל בספר עבודה. [אך לא כדאי להן לבדוק לדירתך כנסת ישראל לדירה הפועלים, על מנת לעיין הכתב מקרוב]. ומכל אזור רשאות להחמיר על אודות עצמן לא לגשת ביתי כנסת ישראל, ושלא לאחוז בספר מקצוע מיוחד, ושלא להסתכל בספר עבודה בעת שמראים את הדבר לעם. סופר סתם ויקיפדיה ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ט]. יב אם הוציאו מארון הקודש עיתון אומנות שאין בו כתיבתו מהודרת, לא כדאי להתיר להחזירו לארון הקודש כדי לנקות טקסט עבודה שכתיבתו מהודרת למעלה. אבל או אולי הוציאו עיתון אומנות שאינו מוגה, וקיים פחד שהינו עיתון מקצוע רע, מותר להחזירו להיכל ולהוציא ספר מקצוע מיוחד את אותה שהוגה, על מנת לעיין שבו. ואם הוציאו ספר מקצוע מיוחד פסול מחמת פשיעה, ועברו וקראו הפרשה בספר אומנות מיוחדת הפסול, מומלץ לחזור ולקרוא הפרשה בתוך עיתון עבודה חוקי, ובנוסף גם במספר וחמישי בית הדין בהחלט, משום ועשו באמת בפשיעה ובמזיד. אבל או לחילופין חשבו שתיקנו הספר תורה, וקראו בו ארבעה מתייקרים בהרבה וחמישי, או אולי במנחה מטעם שבת, ואחר באיזה אופן נתברר לנכס שהספר תורה שקראו שבה הינו טקסט עבודה פסול, לא רצוי ראוי לחזור ולהוציא ספר מלאכה תקין למען להתקשר שבו את אותן הקריאה בשלב השני. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ט]. יג אך במקביל ל שבעה ימי האבלות התכולה בבית החדרת ביום לפרטים נוספים וחמישי, ונתנו לקבלן פתיחת ההיכל, או אולי התקנה של הצבע עבודה, ראוי לפרט ההיכל, או אולי להוליך את אותה המעצב אומנות מיוחדת אל התיבה, על מנת להציג רק את הכתב לקשור. ומכל אזור מיועד להמנע מזה. [אמת ליעקב אות יז. מרן החיד”א בלדוד אכן סימן ג’ אות טו”ב. ילקוט יוסף חלק ב’, הלכות קריאת התורה, מאמר י]. יד מיד פשט המנהג להחזיר אחר הספר מקצוע לארון הקודש אחר הקריאה, כשהוא פתוח, פעם במספר וחמישי, אחת בשבתות וימים טובים. שלא לערוך מתוך המנהג. ונהרא נהרא ופשטיה. [שהרי דעת הרמ”א להרוויח הגבהה את אותה הקריאה. וגם הביא לפרסום מהרי”ץ דושינסקי. ובנוסף המנהג. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמ’ י’, וראה ועוד מקומות במה שאמרנו בדבר מנהגינו הוא למעשה, בהוספות ומילואים שבסוף ילקו”י הנ”ל, מהדורת תשס”ד לינק שצד]. טו בתי כנסת שיש ברשותם עיתון הפטרות העשוי בגלילה כעין טקסט אומנות מיוחדת, ומוציאים את הדירה בעת פתיחת ההיכל, מן המוצלח לכתחילה להוליכו לתיבה כשהוא סגור, ולא להגביהו כשהוא פתוח בשעה שמגביהים את עיתון התורה להראות הכתב להרים, על מנת לחסוך כבוד אומנות מיוחדת וכבוד נביא שוה. ובמקום שנהגו בהרמת את ספר ההפטרות בעזרת המעצב מקצוע מיוחד, לא כדאי לערער על אודות מנהגם, והנח לשיער לארץ ישראל. ומותר לחשוב עיתון ההפטרות בארון הקודש לצד ספרי התורה, אולם אינו יעשה שימוש ברימוני מעצב השיער מקצוע להניחם בספר ההפטרות, אלא גם יתנו רימונים מצמידים לספר ההפטרות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור יא]. טז בשעה שמוליכין רק את הספר מקצוע אל התיבה, מוצאים לנכון הצבור לעמוד כיוון מעצב השיער מקצוע עד שנושא מעצב השיער מלאכה יעמוד כשיגיע למקומו, או גם או שיתכסה מעיניהם ואחר על ידי זה תהיינה מותרין לשבת. והמנהג לעמוד גם בשעה שמגביהים המעצב מקצוע מיוחד לספר הכתב לצבור או שמא שמניחים הספר תורה על התיבה. [גמ’ קידושין לג: רמב”ם פ”י מהל’ ס”ת ה”ט, ש”ע יו”ד סי’ רפב ס”ב. ילקו”י, הל’ קריאת התורה, עמוד יב].

Categoriesהלכות קריאת טקסט מלאכה
יולי 12, 2020
סימן קמט – שמירת הספר עבודה, וליווי המעצב מלאכה לארון

א לא כדאי הצבור יוכלו לצאת מבית מגורים החדרת או שיצניעו את כל מעצב השיער מקצוע מיוחד במקומו המוצלח לשיער. [ילקוט יוסף, מקום פנוי ב’, ספר על הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, עמוד רג]. בתוך בתי כנסת בחוץ לארץ, שהשמשים בטבע הם גויים, וגם השוער שבידו מפתחות חלל החליטה לחוקק הנו גוי, יש להניחם במנהגם, שלא קיים לאסור בזה מפני שמניחים אחר בית החליטה לחוקק בעלי הספרי אומנות ברשות הגוי, ובלילה יבצע בתוכו ככל שלבו חפץ, שכיון שהגוי נולד שכיר אצליהם, אינו יזיק לעצמו, פן יגרשוהו וילך, ובפרט כשכל פרנסתו נמצאת בזה. וכן מותר להביא ספרי מלאכה וספרי קודש לדירתך האסורים שבחו”ל, בשביל אינם לעצור אחר היהודים האסורים שבו מקריאה בספר מקצוע מיוחד. כי אם שיקפידו לייחד ארון לספרא עבודה, והמפתח לארון נקרא יהווה ביד מדינת ישראל. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה עמוד רג]. ג כשמחזירים מעצב השיער מקצוע לארון הקודש, אסור מוצאים לנכון כל הקהל ללוות את אותן הספר אומנות מיוחדת עד לארון, וזאת משום והקהל נשאר במעונו החליטה לחוקק להמשך התפלה, או לתפלת מוסף. אך העומדים סמוך לארון הקודש ילוו את כל מעצב השיער אומנות מיוחדת מן ההיכל לבימה, ומן הבימה להיכל, שזהו כבוד התורה, וצריך אומרים שמפני הוא יש להמנע מ לקבוע את אותן הבימה סמוך לארון הקודש, שכן מייצרים את אותן המעצב אומנות מיוחדת ומחזירים את המקום שאין בהם ליווי וכבוד, ודבר זה הוא יש להמנע מ לעשותו. ולדינא אין בזה קפידא. [ילקוט יוסף, מקום שראוי ב’, עיתון בנושא הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, בהוספות ומילואים שבסוף הספר, מהדורת תשס”ד, מאמר שצו. שו”ת יביע באופן כללי מקום מתאים ח’ סימן יז]. ד בית כנסת שיש ברשותם ז’ היכלות, שכל היכל הוקם בתרומה שהיא יחיד ושמו כתוב בדבר ההיכל שתרם, וכל אחד מהתורמים רוצה לזכות לגשת אל שממנו את כל ספרי התורה בשבתות וימים טובים, יש בכוחם לגשת כל שבת את אותם הצבע מקצוע מיוחד בתקופת סדר ההיכלות, במהלך תורנות. ולאו דוקא מההיכל האמצעי כמנהג ג’רבא, וכן מנהגינו בארץ הקודש, שלא חשוב להקפיד שיוציאו הצבע מלאכה דווקא מההיכל הטכניקה, כמו כן כשישנם ב’ או גם ג’ ספרי מקצוע בשבת, יש להוציאם לפי התור של ההיכלות. [ילקוט יוסף, מקום ב’, עיתון על הלכות קריאת התורה ובית החדרת, עמוד רה].