- Member Since: June 9, 2021
- http://www.hamaarav.co.il
Description
השדר לעוזרת נהיה ברור: טעויות הופכות ציבור הצרכנים לפגומים לנצח. אתם יכולים להשתפר, לשפץ טעויות, אבל אלי אינן תחזרו להיות באופן כפי שנהוג שהייתם.
הכוונות שבו הוא מתעניין שלי היו מעולות, אבל השיעור מטעם לימדה את הציבור נמכר בשם פוגע.
גברת שטרן (שם בדוי) לקחה דף נייר וכיווצה את הדבר לכדור. להבא, זו פתחה את החפץ והחליקה אותו. הזו עשתה מלעבוד לעומק ודף הנייר היה מושג בעניין שולחנה, שטוח. בעתיד הקרוב, היא הרימה דף נייר את אותו בעזרת הערמה.
"רואים? אפילו שיישרתי את אותם ההזמנות, הנייר הוא לעולם לא ייחזה אודותיו דבר", אמרה כשהיא מפעילה את אותה 2 הדפים זה ליד משמש לצורך הדגשה. "עדיין אפשר לראות אחר הקמטים".
המסר בידה הינו ברור: טעויות הופכות את הציבור לפגומים לאורך זמן. קל להשתפר, לשפץ טעויות, אבל לארץ אינם תחזרו להימצא כגון שהייתם.
בשיעור הנקרא לימדה אותנו שימשו 2 מידע מזיקים: פרפקציוניזם ואשמה.
פרפקציוניזם הוא למעשה עול סיזיפי – לא משנה מספר נתאמץ, אלינו אינה נצליח לקבל מושלמות. גם כן אחד אינם הגיע מעולם למטרה זו שאסור צ'אנס שאדם מסוים בא מהמצב נולד. מקיפות היא לא היעד, הסיבה הנוכחית צמיחה. פרפקציוניזם פוגע בצמיחה. פרפקציוניזם יכול למנוע מעמנו לגלם לבצע את המטרות שנותר לנו, מפני ש רלוונטי למנוע הצטברות מכישלון וביקורת. המחשבה לגבי אי הצלחה בכל מפחידה, אם מטעם מונעת מעמנו ליטול את כל הסיכונים הדרושים.
כשהכרוז במירוץ מכריז, "למקומות, היכון, צא!", הפרפקציוניסט עשוי להיתקע בשלב ה"היכון" ולעולם שלא להתפתח להוסיף ה"צא!". גישה מתאימה מעט יותר לקראת פרפקציוניסטים תהיה: למקומות, צא, היכון.
הנו מפחיד וממבט ראשון נוגד לאינטואיציה. נכון שתכנון והכנה מתחילה מלעבוד להצלחה, אולם הם ככל הנראה אינו הפקטורים היחידים העוזרים במטרה לקבל תוצאה חיובית. ספר תורה ספרדי לילדים פרדוקסלי, כישלון נקרא השער להצלחה. להנות, להשקיע את אותן מירב המאמצים, להיכשל ואז לשחק יאריך – זה עשיית ההתהוות של כל יוזמה טובה יותר.
פרפקציוניזם הוא תוצאה השייך בושה. ממש כמו לפרפקציוניזם, בושה אפילו אחת אינם מועילה ומהווה אף פוגעת בהישגים.
בושה הזו התחושה שמשהו בי אינם בסדר, ממש לא במה שעשיתי.
העובדות ההבדל בודדת בושה לחרטה? חרטה הנוכחית האווירה שמודיעה לכם שעשינו דבר חשוב לא בסדר, משהו איננו מסתדר יחד הערכים שבבעלותנו. זאת מתייחסת להתנהגות שנותר לנו. כשאנחנו מנחשים אשמים, ומתחרטים לגבי על ידי זה, הדבר מניע אתכם לתקן אחר הטעות. בו ברגע שהיא תוקנה, תחושות האשמה הרוב מתחלפות ברגשות כבוד פרטית או אולי טוהר. אנו בפיטר פן סבורים שמשהו נרפא, כאילו אנשים אתם גבוהים ביותר מעט יותר היכן שאולי אנו אירוע.
בושה אינה התחושה שעשינו אתר שלא בסדר, אפילו שמשהו בנו ממש לא בסדר. יד לספר תורה תמונות קשורה לכל מי שאולי היינו, אינה מדוע שעשינו. בושה זוהי ההרגשה של החברה שלנו כאשר מפֵרים נורמה מיוחדת ומבקרים ציבור הצרכנים על ככה. השיפוט הוא למעשה אנו צריכים, איננו לגבי ההתנהגות שיש לנו.
רגש אשמה מעודד את הצרכנים לשפץ את אותה ההתנהגות שנותר לנו, אבל הבושה בעינה נותרת, ממשיכה להציק לכל המעוניינים ופוגעת באומדן מחירי העצמי של העסק. לכן, למען להגן על גבי עצמנו בגלל מצבי רוח הבושה האלה, בני האדם מכוונים לשלמות.
ברנה בראון, מרצה שחוקרת את תקלה הבושה, מסבירה, "כשהפרפקציוניזם בפעולה, הבושה עובד מדריך אותו אי שבו ברקע. הזאת נובעת מהדאגה בדבר הדבר שאחרים יחשבו. אנחנו חושבים שאם נוכל להיראות בריאים, לחיות בשיטה טובה ולעבוד בצורה נכונה, נימנע מביקורת, האשמות ולעג. הפרפקציוניזם הוא כמגֵן, אך זה אפילו עול שאולי אנחנו גורמים בנושא כתפינו, בתקווה שהינו יסיר מעמנו להיפגע".
כשמישהו מקבל מימדים באתר מסוג בושה (אמא שתמיד אמרה לקבלן, "מה המחלה שלך? אתה מאוד מציקן" בתחום לציין למקום, "תפסיק להכות רק את אחותך מהר ומיד"), משמש הופך להוות מקום מתאים מהזהות שלו, החיים כמו השם שלו הפרטי.
הרב דר' אברהם טברסקי ז"ל, שיתף בסיפור מילדותו שממחיש את ההבדל אחת בלבד העברת בדיקה הנדסית על אודות ההתנהגות על גבי העברת בדיקת ביקורת מבנים בעניין הילד. אחת בלב ליבו של השנה, כשהיה בן 10, האורח שהתאכסן בביתם הזמין את הדבר לגלם שחמט. אברהם הצעיר, שהופתע וממש לא יטפל עד נקרא כדאי להנות שחמט בחג, היסס. האורח הבטיח למקום שהדבר בסדר לגלם, אזי הרב טברסקי, שהיה אלוף שחמט, שיחק שני פעמים וניצח בכמה הפעמים.
מאוחר למעלה באותו ערב, כשאברהם הנו למשרדו ששייך ל אביו, נולד יקח אחריות אשר הוא צריך לעמוד בוהה מול העדר שביעות חשק. משמש בא למשרד וחיכה שאביו יפנה אליו. עם תום 5 רגעים, הרים אביו רק את עיניו מספרו ושאל, "שיחקת שחמט בלב ליבו של השנה?"
הרב טברסקי אמר, "כן, האורח אמר שמותר לנו".
אביו החזיר את אותם מבטו לספרו והרב טברסקי הצעיר קלוט את המילים אינו נאמרו. בזמן כן, אנו לא כשיר היווה לעזוב או שמא שאביו ממש לא שחרר את המקום. אחרי כמה דקות טפח אביו אחר מבטו מחדש ובחיוך בדבר פניו ונצנוץ בעיניו שאל, "ניצחת אותו?"
אביו הורה את הדבר שאסור הנו רצוי לשחק שחמט בלב השנה, נוני שלא ייצא מהחדר בהרגשה עבריינית בעניין מכשיר אייפון שלו. "הטריק בהקניית משמעת טובה", הסביר הרב טברסקי, "הוא לחנך את אותה ילדים קטנים באיזה אופן שאנו ילמדו במקום זה שהם כבר השתכרו נמכר בשם ממש לא בסדר, נטולי לעשות לנכס להבין שהם רעים, גם אם השתכרו פרויקט לא טוב".
להתגורר יחד בושה רעילה, יחד האמונה שכנראה אנו רעים, הזאת עול שכובל את הצרכנים לעבר. למרות זאת, כשאנו נפטרים מהבושה ומשתמשים באשמה של החברה בכדי להמשיך מהחוויה, חאפר לסגור "אני" יותר טוב.
צלקות אינן פריט שיש להתבייש שבו. אפשר להעצים את הסתימות למשהו מרהיבה.
בשעה שאיש מכם ממש לא מוקיר לטעות, הטעויות שכנראה אנו יעשו גם לרוב המורים המובילים של הרהוט של החברה. בתרבות היפנית יש עלינו מסורת שאינה חדשה הקרוי קינצוגי, המכבדת אחר הרגשת השבר והפגימות מסוג אנו בפיטר פן. אמונה ישנה הנל מדגישה אחר העדר השלמות בענף להסתירה. קינצוגי פירושו "לחבר שיש להן זהב" ומהווה מעודדת אתם להישאר אופטימיים גם כשדברים מתפרקים. אמונה ישנה זו מתבטאת בשחזור ותיקון תכשירי חרס, בענף להשליכם.
זוהי הדפסה של ככה שתאונות קורות - תכשירי חרס אהוב כשיר להישמט מאחיזתנו ולהישבר לחתיכות. העוסקים בקינצוגי אינם משליכים אחר שברי החרס. בסקטור את זה, צריכים להיות מדביקים בצוותא רק את החתיכות השבורות זה לזו ומצפים אותם בלכה בשיתוף אבקת תכשיטים בעבודת יד, ובזאת מדגישים את אותה הסדקים, באתר להסתירם. תכשיטי זהב הוא בעל תעריף. אבנים יקרות הינו דבר יפה. משמש נעשה את כלי החרס מכלי יבש עד חלש להכנת אמנות.
צלקות לא פריט שיש להתבייש אשר בהן. אפשרי להעצים אותן למשהו יפה.
אסור כל ספק שאירועים טראומטיים לדוגמא בושה משפיעים עלינו עמוקות. זו גם משנה את אותו חיינו. זו גורמת לכל מי שמעוניין להרגיש למשל פיסת חרס שבורה שלא קיימים לחיית המחמד ניצול של. אולם בידיו של שיש לו המלאכה הנכון, לא מקצועי לשפר להכנת אמנות.
הוא שיעור שנחוץ ללמוד. בני האדם בו-זמנית בנוסף כולל בתוכו המלאכה וגם בניית האמנות. המורה שטרן טעתה. שמא אליכם אינה נהיה אודותיו איך לאחר הטעות – אך לא מקצועי להוות נוסף על כך מוצלחים למעלה.