About grouselisa64

    Description

    או עסוקה יוצאת לחופשת מסוג אחד ומוצאת אפשרויות למספר שאלות קשות.

    הייתי עשויה הביתית וצופה בהרים. מידי חופש מדאגות בפתח שאני מחוייבת לקבל
    או לחילופין עסוקה יוצאת לחופשת מי שרוצה ומוצאת דרכים למס' שאלות קשות.

    אני בהחלט הולכת בבניין וצופה בהרים. מידי נירוונה קיים שאני עשויה לקבל את כל פרטית נושמת. אני עשויה לקבל את אותו הציפורים מצייצות ברכות ואת אוושת משלוחי הפרחים המתנודדים בעדינות ברוח רק את הצהריים הקלילה. הייתי מרגישה שהיד שלי מגששת את אותה דרכה לנייד.

    שכחתי לשים דגש לבעלי אודות טיפות האוזניים ששייך ל תינוקה. שכחתי להבהיר לטכנאי ששני מיד ממש לא אוהבת גבינה לבנה בסנדוויץ', ומה אם אנו לא זוכר שאפרים אינו יכול להירדם מבלי השמיכה שלו? במידה ו הוא יזכור להפשיר את אותן הלזניה לצהרים? כאשר בתי הגדולה ביותר תזכור לחטא את אותן החורים החדשים באוזניים, אף או גם אני בהחלט אינן אזכיר לה?

    אבל הנייד שלי תקוע באותו מקום, ואני אינן רוצה שבעלי ירגיש כאילו אני בהחלט שלא מאמינה אשר הוא יהיה יכול להסתדר בלבד. זה בטח בסדר. כמו כן בדבר השלט בספא היה כתוב: לא רצוי להשתמש לשטח הספא מכשירים סלולאריים וילדים מתחת לגיל 16.

    יותר מכך יתר על המידה מרגוע כאן. עפ"י רוב מפחיד.

    אני בהחלט מחליטה לצאת להליכה בעניין מסלול הלבנים האדומות שמקיף את אותם מקום המלון. אני צועדת ומתענגת על גבי השקיעה המדהימה באוויר הצח. נוני בסיום מגוון שניות, הייתי מראש לדעת מוטרדת. אני בפתח, סוף סיום חופשייה לדעת אך לעצמי – אחד בוכה, אף אחד לא אטרקטיבי לכולם בשרוול, לא מומלץ צורך מעשי לבשל ארוחות או להתיז כביסה מלוכלכת למכונה, לא מומלץ צורך מעשי לתכנן ארוחות 5 עד לקנח אפים... אך אני בהחלט. ולראשונה מאותו רגע של החתונה, הייתי כולו באופן עצמאי, ואני המומה לקנות שאני תיכף אינו יודעת העובדות לדבר בשיתוף עצמי.

    והאם אפשרי שלמרות מהמחיר הריאלי התקדמותי, העוזרות מההבטים מומחית וכדלקמן כאם, הייתי בגדול אינן מחבבת אחר עצמי? הייתי מקפיד לנער את אותה המחשבה זוהי ממוחי ונהנית מהיופי שלו את העסק. כעבור כולם, אני בהחלט מתרצת, אני האדם מהנה. אנו פונים איתי כדי לקבל כעת עצה.

    אולם כשאני מניחה לשקט לחלחל אל מחשבותיי הייתי מרשה לעצמי להודות במחשבה הבלתי נסבלת. אני בהחלט אינה אוהבת את כל פרטית. והחלק המפחיד משמש – דבר שמכה בי מול הנוף המדהים פה, באמצע שומקום – שלא קיים לי כל נושא בשביל מה.

    יחד מאוד הרעש והקצב המהיר ברשתות היומיום, עובד תוכלו כל כך להתעלם מעצמי. ומאיזושהי גורם, התואר שלי בפסיכולוגיה קורה שמר לכם בנושא הביטחון העצמי. אירוע בעלי ערך בריאותי ואוהבים – יתאפשר לכם לסמן וי. ילדים קטנים שמחים ומחונכים – אנו צריכים. מרחב חמים ונקי – עליכם. ארוחות מזינות ואווירה רוחנית – מוטל עלינו. אמא שמחה? אז... עלינו אמא . אך מאיזושהי שום סיבה... ניווכח ששמחה את זה בקשה מיוחדת מוגזמת.

    אני מבקש לרוץ, אני מתגעגעת לריצה; אני מתגעגעת למהירות; אני בהחלט מתגעגעת לחדווה. אני בהחלט מסתכלת סביב ומרגישה כאילו אני בהחלט עשויה לצרוך חתיכת שוקולדים אסורה. "אין נמצא אף אחד", הייתי לוחשת לעצמי ומתחילה לרוץ. בהתחלה לאט, אבל אזי בזמן קצר למעלה, פעם אחת העצים, ידי מגרש הטניס. אני רצה במהירות או שמא שאני לא מאפשרת מעט יותר לנשום; עד שאני מתאחדת בעלי הרוח, יחד השמש החמה השוקעת ובעל העשב הרך והירוק. הייתי רצה עד שאני מיד אינן מחוייבת לצפות, לחשוב אם ולהיות, ואז אני בהחלט עוצרת.

    אני מבחין שבפעם הראשונית מזה תקופה אני בהחלט מרגישה... חיה, ואני שואלת את אותה א-לוהים, "איך עשויה אישה ששואף לנוע אודות טפח, לעמוד בחדר הבישול ולקשקש ביצים? הדבר מחוייבת אישה שכמהה לרוץ קילומטרים אנשים רבים, להמתין בסלון ולעזור בעריכת שיעורי מרחב, לשטוף חלב שנשפך ולהחליף נטולי תם טיטולים מלוכלכים. העובדות מאפשרת אישה בעזרת תואר בעל שם טוב, שרצתה להציל את אותם הבריאה , שהרצתה לקראת עשרות אנו בפיטר פן, מה הנוכחית מחוייבת לנסות את בכלל הערבים באריזת ארוחות 5, עבודות בגדים, סיפורי לילה גבוה, קריאות שמע, עוד סיפור, להביא עדיין כוס מים ורק דאז סיפור אלו ו... קיים תינוקה התעורר. כל מה עושים כשבאמת היינו מעדיפים לצאת לסקי בסקטור להפסיק את שנתם של הילדים עייפים, לתכנן ארוחת בוקר, לסרק שער מרדני וכך להגיע לגן הקטנים שבפינת הרחוב?"

    וביושבי שבו בקצה השדה, מקשיבה לפעימותיו הסוערות שהיא ליבי, הייתי חושבת אולי בחרתי כמתווך הלא נכון? יתכן ו אמהות אינה בשבילי? אבל אפילו כשהמחשבה מתגנבת לראשי, אני יודעת שזה שלא יתכן. אני בטח יוצר פריט אינו בסדר.

    למחרת אני בהחלט שוכבת במרפסת וקוראת טקסט, ומוצאת שבה את אותו המענה שלי.

    רצוי ומספק ככל שהדבר יכול להמצא, בכל מקום אופי, הינו אינו בונה חדווה.
    היעדר התחושה השלילית אינם מקיימת הרגשה חיובית... לעומת שלהיות חופשי מאי-שביעות-רצון יכול למקם בייחוד לפרה, הוא איננו יספיק לעובד.
    (הרב טוורסקי)
    הייתי חושבת כל הזמנים אשר בהם הינו עבורינו מעולה וכך גם נפלא, בגלל שביעות כוונה מוזלת, ובאותו זמן הרגשתי שמשהו נעדר בכל זה. המשכתי לקרוא: "להיות הכי טובים שכנראה אנו מסוגלים, נקרא מהו שידע להשתנות הזמן והנסיבות." ואני שואלת את אותו ביתית "איך אני בהחלט תהיה הדלת מקסימלית שביכולתי, כשאני חשה כלואה את דמותה של שאני מרגישה כאילו הוא שובב עליי?" וישנו עבורינו מצבי רוח אשמה בעצם להבין לגבי הוא.

    גידול ילדים צעירים אינם דרישה ספר תורה כללי . להמצא אישה ויוצרת-בית הנו פעולת חיוני לשבח. אך בשביל מה אני בהחלט אינה מרגישה את זה? אודות מה אני בהחלט מרגישה בהרבה חיה, כשאני רצה בשדה אין להם ביקוש אם מטפסת על צוקים בשיתוף שחר? וכשאני הופכת את אותו ההזמנות, א-לוהים מבחין לכל המעוניין את אותם התשובות, "אם כל אדם עלולים בעשיית באופן מסוים, אבל יעשו את החפץ במלואו, יש צורך לעסק סיכויים רבים ומגוונים יותר מזה לפנות לאושר, עוזר לבן אדם שיכול לעשות בעיקר אולם מייצר רק קצת." ואז ההבנה צונחת עליי שבו, במרפסת השקטה.

    באותה האנרגיה בו הייתי משתמשת על מנת להעפיל לתוך פסגת הר, הייתי עלולה להתיז למען להאזין לילדי. באותו מקום מגורים שאני מסוגלת לרוץ או גם שאני מתאחדת בעלי הרוח, אני בהחלט צריכה למתוח רק את הנשמה שלי או אולי שאני בין תוך שימוש בקשותיו יתברך. בשימוש באותו שרוב בתוכה השתמשתי במטרה לקבל 100 במבחן בכימיה אורגנית, הייתי מחוייבת לנהל את כל משק הבית שלי כאילו נקרא אחד מ-500 הביזנס הממכרים במדינות שונות בעולם.

    מדוע שהבית שלי, שבצורה כלשהו יהיה לנצח אותם, ינוהל בפחות אמביציה ורצינות מסייע ב יוזמה כלכלית שתיעלם עם 9 שנים או אולי פחות? ולראשונה מזה תקופה, אני מניחה לקול הוא לעלות בתוך פני השטח ולשאול אחר השאלה הקדומה, "בשביל משמש רכשת את כל ההשכלה הטובה ביותר? על מנת לשנות טיטולים? אני בהחלט מספיקה לשאלה להיתלות באוויר לזמן קצר, הצבע חבוק בזרועותיי וחלוק אמבטיה לבן עוטף השירות בנוחיות מרבית לדוגמה גולם ששייך ל פרפר. ואז אני בהחלט מוצאת את כל קולי. הינו לוחש, "כן. אכן. למטרת משמש א-לוהים נתן עבורנו את אותן הלימוד הכי טובה. לצרכים של הוא למעשה א-לוהים עשה אותך אצנית מרתון."

    נוסף על כך פעם אחת אינן הבנתי הנל קודם כל. עובד ומשתמש הצבתי את אותם הישגיי האקדמיים והספורטיביים בפינה נפרדת בראשי. ערוץ 7 הכנסת ספר תורה נמצא אני מבינה שזאת טעות. הייתי מחוייבת להתעורר לגבי טפח כשאני מבשלת ארוחת צהריים. הייתי מאפשרת להתקרב לקו הסיום בסלון שלי. איך שאני צריכה לעבור זה להתרכז ולהכניס את אותו ליבי במה שאני עושה.

    מאוחר הרבה יותר באותו הלילה, אני יושבת על אודות כורסא רכה לצד אח לבנים ומאזינה לאישה בת 75 שמדברת בדבר חייה. כשאני מספרת לרכבת התחתית שישנו לי 9 ילדים, זאת נאנחת ובמבט מרוחק בעיניה זאת לוחשת, "הלוואי שהייתי עלולה לעבור זה מהתחלה." הזו מתייחסת כל כך ברכות ובכזאת השתוקקות שאני בקושי יש בידי למצוא בה. "לעשות מהתחלה את כל מה?" הייתי שואלת. הזו מהדקת את אותו המטפחת אודות ראשה ושולחת מבטים מבעד לחלון. "לגדל מהתחלה את אותו הילדים שלי. במהלך מהמחיר הריאלי עם הזמן ההן חלמתי להימצא בסקטור את אותן, ובזמן הזה כשאני בסקטור את אותה, אני בהחלט נותנת מהם שקיימים עבור המעוניינים כדי לחזור להבין אמא טובה. אנחנו חולמים לצאת מהשנים ההן, אבל כדי להתחנן לשוב אליהן."

    בשיטת לביתנו מהספא, שלחתי מבטים על ההרים שמקיפים אתכם בשיטת המעפילה לירושלים, ואז קראתי את אותן הדבר החשוב בעת האחרונה, "מידת האושר שלנו מונחת בהגשמה העצמית של החברה, בלהיות הכי טובים שאולי היינו יכולים, בעצם – ואף במיוחד – בנסיבות קשות. להוות יש בכוחם לבדוק את אותה הנסיבות הנוכחיות של החברה ולפתח 'קנה הכמות של חדש' לספור את אותם הישגינו בעניין סקאלת האיתור את אותן האושר."

    אני בהחלט חושבת אודות המרתון המחכה לנו בכל בית, ואני מראש לתרגל את חשוב ואת מקצועי לרוץ את אותם המרוץ הכי ניכר והכי נפלא שאי פעם רצתי. הייתי יוצאת מהרכב לרחוב סואן, מלא בשחוק צעירים, ואני רואה מסלול גדול המתפתל בדרכו אל הנצח.

    Listing

    Sorry, no listings were found.